על גישת יחסי אובייקט - מתוך ספרו של ירון זיו 

אוטו קרנברג {1970} אמר שגישת "יחסי אובייקט" היא גישה אנליטית ליחסים בין-אישיים מופנמים. הגישה חוקרת כיצד יחסים בין-אישיים קובעים את המבנים התוך-נפשיים, כיצד מבנים אלו נשמרים או משתנים וכיצד הם מפעילים מחדש יחסים מופנמים מהעבר במערכות היחסים הבין-אישיים בהווה.
מובא ע"י דר' ירון זיו

יש לציין שבמובן זה הביטוי "אובייקט" הופך להיות פעיל וחי, ולא כפי שמקובל להתייחס למלה כאל דבר סביל ודומם. בגישת יחסי האובייקט מדובר לא רק ביחסים הממשיים עם הזולת, אלא גם ביחסים הפנימיים בין חלקי האישיות השונים, כאשר הזולת הופך לחלק מעולמנו הפנימי בתהליך ההפנמה שעברנו.

דר' ירון זיו מוסיף שתאוריית "יחסי אובייקט" עוסקת באינטראקציות בין עולמו הפנימי של האובייקט {היחסים המופנמים עם אחרים מהעבר} ובין היחסים הבין-אישיים בהווה. כך יהיה אפשר להסביר את התנהגות האדם ביחסיו עם הזולת בהווה כביטוי מוחצן של יחסיו עם דמויות משמעותיות בעברו, בשנות חייו הראשונות. כמו כן יהיה אפשר לדמות את מערכת היחסים בין הקבוצה למנחה ככזו שבה המנחה הוא דמות הורית, והקבוצה היא תינוק מתפתח וגדל.

אינטראקציה הורה-ילד, מנחה-קבוצה, שופכת אור על תפקידו ההורי של המנחה, ממקדת ומבהירה אותו כדי ליצור "תיקון מציאותי" {מלאני קליין} למנגנוני הגנה וחרדות המופיעים אצל הילד-קבוצה.

מלאני קליין {1960-1882} מניחה הנחה בסיסית, שלפיה התינוק אינו מסוגל לתפוש את האם כדמות שלמה, אלא רק את אותו חלק בה החשוב לו ביותר, קרי, השד המספק את צורכי הליבידו הבסיסיים שלו והופך להיות "השד המזין", אך כאשר אינו מספק עוד צרכים אלה, הוא נחווה כ"שד המתרוקן" או "הש ד ברע".

מלאני קליין מציגה את מנגנון הפיצול כמנגנון הגנה מוקדם וראשוני על-ידי קיומם של שני שדיים מנוגדים: "שד טוב" ו"שד רע". בהתפתחות תקינה, כאשר חוויותיו הטובות של התינוק גוברות על חוויותיו השליליות, נפתחת הדלת ליצירת תפישת עולם, המכירה בקיומה של האם כאדם שלם, הילד תופש אז, שהחוויות הטובות והרעות שלו אינן באות ממקורות שונים אלא מאותו מקור, ולכן גם הוא יכול לראות שהוא המקור לרגשות אהבה ושנאה בו-זמנית כלפי אמו.

בשלב זה מתפתחת חרדה, שמא הכוחות הרעים וההרסניים יגברו על הכוחות הטובים. לחרדה זו קוראת מלאני קליין "חרדה דיכאונית". האישיות הבריאה מתמודדת עם חרדה דיכאונית זו על-ידי "תיקון מציאות", שהוא היחיד המאפשר לאדם לחיות בשלום גם עם הצדדים האוהבים וגם עם הצדדים התוקפניים הקיימים בתוכו.

קטע זה לקוח מתוך סיפרו של דר' ירון זיו - מסע קבוצתי